תכנון, התקנה והפעלה אינטגרטיביים

בין השנים 2000 ו-2022, פרודוקטיביות כוח העבודה בתעשיית הבנייה גדלה בפחות מ-0.5% בשנה, תוך פיגור ניכר אחרי העלייה בפרודוקטיביות בשיעור 2% של הכלכלה בכלל ⁽⁷²⁾. בין היתר, חוסר יעילות מתמיד במתודולוגיות ניהול פרויקטים והמחסור בשימוש בכלים דיגיטליים בתכנון ובניטור מתמשך פוגעים בהתקדמות.

מתודולוגיות ניהול פרויקטים מסורתיות בתחום הבנייה לעתים קרובות מתעלמים מהתלות ההדדית המורכבת שבין המקצועות השונים. כל צד אמור להתמקד רק במשימות הייחודיות לו ולפעול בהתאם למטרות הספציפיות לו שהוגדרו חוזית. גישה זו של פעולה מנותקת מובילה לקיטוע משמעותי ולאינטרסים מנוגדים לא רק בין בעלי מקצוע שונים אלא גם בין שלב התכנון, הביצוע והתפעול של הפרויקט.

תהליכי תכנון בני ימינו משקפים קיטוע זה. הם כוללים מספר פעילויות שאינן מקושרות זו לזו, כולל עיצוב ארכיטקטוני, הנדסה מבנית, ותכנון מכני וחשמלי. פעילויות אלו עשויות לפעול באופן סדרתי או במקביל, ועדיין להיות מנותקות עם החלפת נתונים מוגבלת בניהן. קיטועים אלו בהחלפת נתונים מאריכים את לוחות זמני הפרויקטים ולעתים קרובות מובילים לקונפליקטים תכנוניים, למשל כאשר ההתקנה של תעלות HVAC מתנגשות עם עבודות צנרת או מערכות אחרות בבניין. בעיות שכאלו לעתים קרובות מאותרות רק במהלך שלב הביצוע, דבר המחייב התאמות יקרות באתר. אולם, ההפעלה של מכשירי אוטומציית בניין עדיין נעשית לרוב ידנית, דבר ההופך את התהליך למועד לשגיאות וגורם לכך שהמכשירים לא יפעלו באופן מיטבי. במשך 20+ שנות חיי המבנה, לעתים קרובות פעולות תחזוקה מפחיתות עוד יותר את היעילות.

בנוסף לכך, ניטור התקדמות מיושן ושיטות בקרת איכות מיושנות פוגעים ביכולת לקבל תובנות בזמן אמת, ולכן מנהלי פרויקטים מתקשים לזהות ולפתור צווארי בקבוק באופן פרואקטיבי.

לסיכום, אתגרים אלו לעתים קרובות מובילים לבעיות של חוסר עקביות ולשגיאות בביצוע הפרויקט, דבר המוביל לצורך לבצע מחדש עבודות ולעיכובים ולכן כרוך בעלויות גבוהות. דבר זה מדגיש את הצורך הדחוף בגישה יותר אינטגרטיבית ודיגיטלית בכל הנוגע לתכנון וביצוע פרויקטים.

גישה יותר אינטגרטיבית ודיגיטלית לתכנון, התקנה והפעלה יכולה לטפל באתגרים שהוזכרו לעיל. גישה זו כללת אימוץ גישות חדשות לניהול פרויקטים, מינוף כלי תכנון דיגיטליים, ושימוש בפלטפורמות דיגיטליות לניהול תהליכי עבודה.

גישות חדשות ושיתופיות יותר לניהול פרויקטים, כגון הספקת פרויקטים משולבת (IDP) יעזרו לתאם בין האינטרסים של כל הצדדים בפרויקטים של בנייה. IDP היא גישה שבה כל המשתתפים הרלוונטיים מעורבים מתחילת הפרויקט, כשהם תורמים את המומחיות שלהם וחולקים הן ביתרונות והן בסיכונים. גישה זו מפחיתה את החשיבה המקוטעת, ממזערת קונפליקטים תכנוניים, מונעת בזבוז חומרי בניין וצורך בביצוע עבודות מחדש, ובסופו של דבר מובילה להספקת פרויקט מהירה יותר ולהפחתת עלויות ⁽⁷³⁾.

כלי תכנון דיגיטליים, כגון מידול מידע בבנייה (BIM) או תכנון גנרטיבי, תומכים בגישות בניהול פרויקטים שיתופיות והם יאומצו יותר ויותר בהדרגה. BIM מציע ייצוג דיגיטלי תלת ממדי של המאפיינים הפיזיים והפונקציונליים של הפרויקט, ומבטיח מידע מדויק ועדכני ומשמש כבסיס מהימן לקבלת החלטות לכל אורך חיי הפרויקט. כשהם מחוזקים באמצעות AI, כלי BIM יכולים גם לזהות אוטומטית בעיות פוטנציאליות לפני שהן עולות או להגדיל את היעילות התכנונית ואת הדיון בווריאציות על ידי תכנון מבוסס אלגוריתמים ואוטומטי. מחקרים מראים כי 75% מהגורמים שמאמצים כלי BIM מדווחים על תשואה חיובית להשקעה. מעבר לתכנון, BIM יכול גם ליצור מודלים של לוחות זמני ביצוע (BIM 4D) ועלויות (BIM 5D), דבר העוזר להשאיר את הפרויקטים במסגרת הזמנים והתקציב ⁽⁷⁴⁾. השימוש ב-BIM סולל גם את הדרך לתאומים דיגיטליים, ויוצר בסיס לשיפורי יעילות תפעולית במהלך שלבי ההתקנה וההפעלה ⁽⁷⁵⁾. ניתן להוריד נתונים הדרושים להפעלת מכשיר מתאום דיגיטלי מבוסס ענן לפני ההספקה, דבר המאפשר מסירת מכשירים כשהם מוגדרים מראש ומוכנים להתקנה באתר הבנייה. דבר זה מקצר את זמני ההתקנה באתר, ממזער שגיאות ומבטיח אינטגרציה רציפה בין המערכות.

לסיום, כלי ניהול תהליכי עבודה דיגיטליים משפרים את הטיפול בחומרים ואת המעקב אחר ההתקדמות. כלים אלו מאפשרים ייעול של הספקת החומרים ומספקים ניטור בזמן אמת של פעולות הבנייה. כשהם מועצמים באמצעות טכנולוגיות כגון בדיקות הנתמכות על ידי רחפנים, כלים אלו מאפשרים מעקב התקדמות מדויק יותר, זיהוי עיכובים פוטנציאליים, ושיפור השקיפות ואחריות הגורמים המעורבים, דבר המאפשר לצוותי הפרויקט להסתגל במהירות לנסיבות המשתנות.